כמה מחשבות על חיים בקהילה שיתופית כל הקיץ חיכיתי לסופו, לנסוע לאסקנדה. אסקנה היא מהמקומות החביבים עלי בעולם, וכוללת אנשים מופלאים ואהובים, ובינהם א' המותק, שרק הידיעה שהוא קורא את הבלוג הזה מונעת ממני לכתוב לכן מה אני באמת חושבת עליו (כתבתי ומחקתי כמה פעמים. בסך הכל, מי שמכיר כבר יכול לתאר לעצמה, ומי שלא, [...]
על החלון ישבתי, וחיבור לאינטרנט מצאתי… כל כך הרבה זמן לא היה לי איפה להתחבר שאני אפילו לא יודעת איך להתחיל לעדכן אתכן. התחלתי לכתוב על נייר כל מני דברים שאמרתי לעצמי שאקליד בהזדמנות הראשונה, אבל זה לא קרה. אפשר בעצם להגיד שזו ההזדמנות הראשונה. אבל אתן בטח שואלות את עצמכם איפה אני… או איפה [...]
עם הגב הכואב וכל הסיפור, ירדתי בכל זאת להקרנת סרט השבוע בבית הפלוש, "the weather underground", מומלץ. אחרי הסרט פגשתי בקרן, בחורה די מצחיקה ופטפטנית בלי גבול נראה לעיין, שהופיעה לפני כמה זמן בסדנת התפירה השבועית, ומאז היא מין קבועה של הבית, משתתפת בכל הארועים הפתוחים, בסדנאות, וכו'. זו כבר הפעם השניה שאני מנסה ללכת, אמרה. לכי, [...]
גלית התחילה למלצר בקפטריה של בית חולים לילדים. אתמול היה היום הראשון שלה. "אני לא יודעת למה אנשים מתיחסים אליך כאילו את כלום רק בגלל שאת המלצרית." אמרה. "אחד הרופאים עבר כשהיו נורא מעט אנשים והתפלא לראות שאני קוראת קפקא בגרמנית." היא מחייכת. "ברוכים הבאים לעידן הרעיעות." "אח של מירי מוכר פופקורן בקולנוע," מספר אבי, [...]
אתמול הגיעה לידי זרועותי המיוזעות חבילה מאמא שלי, החמודה, חבילה אליה השתוקקתי מזה זמן. בתוך החבילה נח לו מצרך נדיר ומופלא, דיאודורנט יונישח, בפיתוחה של הנטורופתית מיכל קירש וביצורה של חברתי הטובה מולמולית. הדיאודורנט הוא מוצר מצויין, באמת עובד, והוא היחיד שאיני אלרגית אליו, דבר שגרם לי להתמכר מייד. הבעיה היא שהוא כמעט אינו מיוצר. מולמולית [...]
קיץ עצל, בחום הכבד אני הולכת ונרדמת. העיר מתרחשת סביבי, אנשים ממהרים מזיעים בתחפושותיהם, תיירים בבגדי ים וכובעים מקסיקניים, עובדי העירייה במדיהם הפלורסנטיים, שוטרים ושוטרות על אופנועים רודפים אחרי מוכרים שחומי עור המציעים את מרכולתם על בדים לאורך הטיילת, פעילים פעילים מתאספים ומארגנים וכותבים ועושים במרץ. אני בעיקר נחה, חושבת, עושה דברים בבית. ובכל זאת, הלכתי [...]
מנחם החליט לעשות עוגת חשיש כדי למכור במסיבה העממית של שכונת סנטס. הוא מעולם לא עשה עוגה (למיטב זיכרונו) אבל הוא חושב שכמה קשה זה כבר יכול להיות. הוא יודע לרתך ברזל ולבנות דברים מחומרים ממוחזירם והוא בחור עם ראש על הכתפיים, אז כמה מסובך כבר יכול להיות עוגה? אני עוברת במקרה בדירה שלהם ומאחר [...]
סילביה מצאה/השיגה/קיבלה עבודה בתור עוזרת לנהג אוטו זבל. עוזרת לנהג, אני שואלת, איך את עוזרת לו? הנהג, עונה סילביה, לא קיים, ואני עוזרת לו בכך שאני נוהגת. (וגם עוזרת לעיריה שמשלמת שכר לעוזר/ת ולא לנהג, יוצא הרבה יותר זול)
מריונה מחפשת עבודה (קראי: מריונה צריכה כסף). היא חוזרת יום אחד הביתה ומספרת ליד שולחן האוכל שהיא הלכה ל'עולם הים' של ברצלונה כי היא שמעה שהם מחפשים אנשים שיעבדו בתור דיונון. באתי לשם, היא אומרת, הייתי כל כך נבוכה שאמרתי רק "שמעתי שאתם צריכים אנשים." האשה מאחורי השולחן הסתכלה עלי, אז הוספתי, כאילו ששתינו יודעות שזה קצת מגוחך "דיונונים, את [...]
כשאני חושבת על רעיעות* אני לא חושבת דווקא על החיים שלי. הרעיעות היא מושג שעוזר להבין מה קרה לחיים באופן כללי, הוא המושג שמקשר בין גרפיקאי פרילנס שעובד יותר מדי ומנסה למצוא איזון שיאפשר לו להיות תחרותי (לשרוד) בלי להיות מניאק ובלי להרוג את עצמו, ושאחת מדרישות המקצוע שלו הן להיות לבוש באופנתיות עכשיוית, לבין המוכרת ב"זָרָא", שכתנאי לתעסוקתה נשקלת ונמדדת [...]
