רוצה מתנה מדליקה מעשה בית?

הי,
במהלך הסגר, אמא שלי (שבתל אביב) ואני (בברצלונה) רצינו לעשות משהו יחד. אז הכנו לאחיינית שלי משחק זיכרון, לפיתוח זיכרון, ריכוז וקשב.יצא כל כך יפה שהחלטנו להדפיס באופן מקצועי ולשים בקופסת פח מדליקה. לֹמי שרוצה מתנה מהממת לחג, אפשר לרכוש ישירות מאמא שלי, שבמרכז תל אביב.

הסט מכיל 15 זוגות של קלפים זהים ומתאים לגיל 3-7 וגם למבוגרים שאוהבים ציורים מקסימים.

אז אם בא לך מתנה מהממת מעשה בית, עם לוק מקצועי וסיפור מצחיק על מסיבת התחפשות של החיות יש כאן טופס קישור, ואפשר אחר כך לאסוף חבילה מהבית של אמא שלי. במרכז תל אביב.

להורים שדואגים לעיניים

בעיות ראיה בילדות רק הולכות ומתרבות והנושא הופך למשמעותי עוד יותר בהקשר של בית ספר מקוון וסגרים וכו׳…אפילו בין מי שמתעניינ.ת בבריאות טבעית ובפתרונות לא רפואיים, בעיות הראייה נחשבות כ׳פתורות׳ באמצעות המשקפיים. אבל… האם המשקפיים משפרים את הראיה? או שהם מכסים על בעיית הראיה בכך שהם מאפשרים לראות חד בעת הרכבתם? האם הייתם מוותרים בקלות כזאת על איבר אחר בלי לשאול מדוע הפסיק לתפקד בצורה תקינה?

לכבוד פתיחת שנת הלימודים המשונה הזאת וכדי לעזור להורים המעוניינים להקל על ילדיהם את העומס הויזואלי ולשפר את הראיה ובריאות העיניים פתחתי רשימת תפוצה ספציפית בה אשלח מידע וטיפים בנושא בריאות עיניים אצל ילדים.

כמו כן, כתבתי מאמר המציע פתרונות לבעיות ראיה בילדות. מוזמנים ומוזמנות להוריד את המאמר בקישור הזה ולשתף למי שעשוי.ה להתעניין.

little-girl-wearing-glasses_lzhhge

ברכות וסוף קיץ נעים

אומרים לנו שיש כלכלה אחרת

רציתי לספר לך על ספר שממש ריגש אותי. זה ספר על כלכלה מגוונת ובאנגלית economic diversity. נו, את יודעת, כמו גיוון מגדרי. הספר, והפרוייקט התאורטי אליו הוא משתייך, מקבלים את השראתם מתאוריות מגדר, והרעיון הוא שהכלכלה, כמו מגדר, היא בעצם אקט פרפורמטיבי, וככל שאנו מבצעים את הפרפורמנס, כך הוא נראה לנו טבעי יותר.

״אם אנו יכולות לראות הבדלים במגדר, הטרונורמטיביות והיררכיות גזע כדברים הנוצרים באמצעות עצמת הייצוג הפרפורמטיבי וחלקיו החומריים המלווים, האם איננו יכולות לראות את הדומיננטיות הקפיטליסטית באותה הצורה, כלומר, כאפקט פרפורמטיבי?

ואם כן, האם לא נוכל להקדיש את האנרגיות השכליות שלנו ליצירת יצוגים של לא-קפיטליזמים? או כלכליות מגוונות עם חלקייהן החומריים המלווים. וכך, נוכל להתחיל לעבוד על כשלון השיח הקפטלוצנטרי ואינסוף האפשרויות לעולמות אחרים, מעבר לקפיטליזם״

ברגע שנצליח להפסיק לבצע (לייצג, להציג, להעלות) כלכלה קפיטלוצנטרית, נראה שבעצם היא מעלם לא הייתה טבעית, אלא רק התחזתה לכזו. זה מרגיע את הצורך להשוות כל דבר לקפטיליזם. הגדרה של כלכלות כ״אלטרנטיביות״ בעצם מניחה ומבססת את מקומה הדומיננטי של הכלכלה הקפטיליסטית, ומודדת את מרחקן ממנה ואת שברירותם לעומת חסנה.

ברגע שנשתחרר מהמחשבה שקפיטליזם הוא מציאות ונבין שהוא רעיון, או דרך לראות את המציאות, פתאום יופיעו סביבנו עולמות חדשים שתמיד היו שם, דרכים חדשות להבין את העולם. הלוואי.

Making Other Worlds Possible, Performing Diverse Economie

Gerda Roelvink, Kevin St. Martin, and J. K. Gibson-Graham, Edi

https://www.upress.umn.edu/book-division/books/making-other-worlds-possible

 

 

למרות חומרת המצב

הי, מה שלומך? כאן בברצלונה יום אפור וגשום וכיף להיות בבית עם ספר טוב. מסביב משתוללת מגיפה, מידע סוער וסותר ממקורות קשים לאיבחון מזהיר מפני סכנות שונות, בריאותיות ופוליטיות,  מנבא שחורות. אולי זה הדבר היחיד שכמעט כולם מסכימים עליו. שהמצב חמור.

יש בתרבות שלנו קישור בין פיכחון לפיקחות, בין פסימיות לאינטלגנציה. רק רציתי לציין שהקישור הזה אינו הכרחי. בכל סיטואציה יש אספקטים חיוביים ושליליים, ואפשר, מבלי להפוך לטיפשה שמובילים באף, להפנות את תשומת הלב לחיובי. אין זה אומר שפתאום אחשוב שזה המצב האידאלי, אבל אין סיבה לשבת כל היום במרק של אימה ולשלוח זה לזו הודעות יום הדין או קינות על חומרת המצב. זה לא משפר את המצב. ההסתכלות על אספקטים חיוביים פשוט הופכת את החיים לנעימים יותר, שזה גם, בדרך אגב, מעלה את המערכת החיסונית וגם באופן הפשוט ביותר, נעים יותר.

והרי רשימה של 10 דברים טובים ונחמדים שקורים בעולם שלי

  1. המון תקשורת והבעות אהבה מצד אנשים קרובים לי שמפוזרים בכל העולם. זאת הזדמנות מעולה לזכור מי חשוב לי ולהיות איתן בקשר.
  2. הורדתי ספר מרתק שלוקח אותי לשבט רחוק באמזונס, ומספר על ראיית עולם אחרת לגמרי, תפישת זמן אחרת, פותח לי צוהר לצורות חיים אחרות.
  3. התחלתי ללמוד ערבית אונליין בקורס של שפה1, זה תמיד היה ברשימה שלי.
  4. חזרתי לקורס ציור המקוון שהתחלתי ועזבתי באמצע, ויש לי שאיפות לסיים עוד קורס שהתחלתי ונטשתי.
  5. כתבתי ספרון לאחיינית הקטנה שלי ואני מאיירת אותו יחד עם אמא שלי, שבישראל. כיף מכל הכיוונים, גם מתנה יפה, פרוייקט יצירתי, משהו לעשות עם אמא במקום לדאוג לה ולהגיד לה כל הזמן שתשגיח על עצמה ולקוות שנתראה בקרוב.
  6. ביום רביעי אתחיל לתת שיעורים דרך האינטרנט (אולי גם בעברית), לא במקום, בנוסף.
  7. המון יזמות מדהימות שמציפות באפשרויות תרבות מהבית (הופעות, משחקים, מוזאונים)
  8. שתי חברות שלי נכנסו לבידוד עם מאהבות חדשות
  9. המון שעות שינה
  10. מנצלת את ההזדמנות כדי לבשל דברים שמזמן רציתי שתהליך ההכנה שלהם מצריך זמן.

חלק מהזמן מודאגת, ואני משתדלת שזה יהיה מיעוט הזמן. אני לא מרגישה שעוד דאגה מכינה אותי טוב יותר להתמודד. זה לא קשור לנאיביות, פשוט לדרך בה אני בוחרת לבלות את הזמן שלי.

 

למה קשה לשנות הרגלים

רציתי לספר לך משהו מעניין שלמדתי מאבא שלי, חוקר בתחום הפסיכולוגיה. יום אחד הוא אמר משהו בקשר לכך שגם התנהגות שהיא בגדר הרגל עדין קשורה למוטיבציה שלה. זה עניין אותי מאוד כי שיפור הראיה קשור לשינוי הרגלים מהרגלים של מתח להרגל של הרפיה.

הוא הסביר לי שאפילו פסיכולוגים נוטים לראות בהרגלים התנהגות אוטומטית, שנעשית ללא מוטיבציה, פשוט מתוך אינרציה, אבל שעדויות מחקריות מראות שזה לא נכון. למרות שההרגלים הם התנהגות אוטומטית, כלומר שלא מצריכה חשיבה מחדש, הם לא מאבדים את הקשר שלהם למטרה. כשמטרה זו משתנה, או הפיצוי על ההתנהגות משתנה, גם ההרגלים משתנים.

יש בזה הגיון. אם את רגילה ללכת בדרך מסויימת הביתה אבל את עוברת דירה, אולי פעם תתבלבלי ותלכי בדרך הרגילה, אבל מתישהו תשימי לב ותלכי לבית החדש. אם מחקרים חדשים יוכיחו שצחצוח שיניים גרוע מאוד לבריאות הפה, אני מניחה שמייד תפסיקי לצחצח. אם למדת לנהוג עם הילוכים ותקני לך מכונית אוטומטית, אולי בהתחלה עוד תחפשי את מוט ההילוכים, אבל מהר מאוד תתרגלי ותפסיקי. אם, למשל, את רגילה לאכול ג׳אנק פוד כשאת בחרדה, ותפסיקי להיות בחרדה, מין הסתם תפסיקי לאכול ג׳אנק פוד בצורה הזאת.

אז למה בעצם נדמה שכל כך קשה לשנות הרגליםי?

  1. בגלל שהם עדיין משרתים מטרה. ההרגלים, כמו בדוגמא האחרונה שלי, משרתים מטרה מסויימת – למשל, הרגעת החרדה. על מנת להיפטר מההרגל צריך להפסיק להרגיש, במודע או שלא במודע, שאכילת ג׳נק פוד עוזרת לך להתמודד עם חרדה, או להפסיק להרגיש חרדה.
  2. בגלל שלמרות שהפסיקו לשרת את המטרה המקורית, הם עברו לשרת מטרה אחרת. למשל, מטרה חברתית שקשורה לאדם נוסף שאוכל איתך, או למטרת ההנאה שבטעם.

המוטיבציה יכולה להיות לא מודעת ועל כן פחות ברורה לעין. במודע, אתה רוצה להפסיק לאכול כך, אבל בתת מודע עדין קיים קישור בין הקלת החרדה או החברה הטובה, ולך קשה להבין למה אתה נופל כל פעם מחדש, למרות הכוונות הטובות.

נקודה אחרונה שנראתה לי מעניינת במיוחד היא שההרגלים העקשנים ביותר אצל חיות הם הרגלים שקשורים להמנעות מתוצאות שליליות. במקרה כזה, קשה לדעת אם ההתנהגות המורגלת היא שמנעה את התוצאה השלילית, או שהנסיבות השתנו והתוצאה פשוט לא רלוונטית יותר.

כדי להדגים זאת, נבצע שלושה ניסויים. בראשון, חיות שלוחצות על מנוף ומקבלות בכל פעם אוכל. אם האוכל יפסיק לבוא, החיות עוד ינסו כמה פעמים, אבל די מהר יגיעו למסקנה שהמנוף הפסיק לפעול ויפסיקו לנסות. הרגל מבוטל.

קבוצה שנייה תלחץ על מנוף, לפעמים יצא אוכל ולפעמים לא. החיות האלה ימשיכו ללחוץ למשך זמן רב יותר, אולי בפעם הבאה כן יצא אוכל, עד שישתכנעו שמנוף הקסם כבר לא נותן אוכל, ואז יפסיקו.

קבוצה שלישית של חיות תלחץ על מנוף כדי שלא ישמע צליל לא נעים. כשאנחנו (החוקרות) נחליט להפסיק לשים את הצליל הלא נעים, החיות לא ידעו אם העדר הצליל נובע מהלחיצות על המנוף או משינוי המסיבות, ולכן ימשיכו ללחוץ על המנוף, כהרגלן.

המקרה האחרון שתארתי נראה לי רלוונטי במיוחד לבעיות ראיה שמקורן רגשי. אם קוצר הראיה עזר לי להרגיש ביטחון או שקט כשהייתי ילדה קטנה, בכך שהרחיק מעט את הרעש הבלתי פוסק של האחרים, איך אני יכולה לדעת אם אני כבר יכולה להרפות את הלחץ בעיניים? אולי עכשיו אני יכולה לשאת את הרעש, או שהנסיבות השתנו והסביבה כבר לא מהווה רעש בשבילי… או אולי הפיתרון של טשטוש הראיה הוא זה שעדין מגן עלי?

הקישור ההכרחי והמעניין בין הרגלים ומוטיבציה, בניגוד לרעיון שהרגלים הם התנהגות שאיבדה את הסיבה לביצועה וממשיכה באופן מכאני, מזמינה אותנו להעמיק בשאלה ֿ׳מדוע אנו מתמידים בהרגלים שרצינו לשנות׳ או, ׳איזו מטרה משרת ההרגלשאנו רוצים לבטל׳ במקום לחשוב שאנו פשוט נלחמים באינרציה. 

החדשות הטובות הן שלמרות שעשוי לקחת יותר זמן לשנות הרגל או פעולה אוטומאטית, פעולות אלה משתנות ברגע שנעלמת הסיבה (המודעת או לא מודעת) לקיומם.

 

WhatsApp Image 2018-12-01 at 14.44.23

 

אוי, סליחה, התכוונתי לפרסם את זה בבלוג השני שלי…. טוב. שישאר.

הבלוג השני שלי, למי שמתעניינת, הוא על שיפור ראיה בשיטת בייטס

oritbatesmethod.wordpress.com מוזמנות לבקר.

סדנה בינואר בטבעון ובתל אביב

אם את.ה רוצה לראות טוב יותר, ללא מאמץ, להבין איך פועלות העיניים בצורה נכונה ויעילה יותר ואיך להתקדם לשם, לעשות שימוש נבון ויעיל במשקפיים ולהיפטר במתחים בעיניים ובגוף…
עדיין נותרו מפסר מקומות מסדנה לשיפור הראיה שאני עורכת בטבעון ב-3 לינואר. בנוסף, אקיים סדנה במרכז תל אביב ב-10 לינואר, עם מקומות מוגבלים מפאת גודל החלל. מעונינות.ים? צרו איתי קשר orit.ojos()gmail.com או בטלפון 0544401409

חג אורים שמח

מה קרה למילי?

הגעתי לארץ ביולי ואני עדיין כאן, הביקור הארוך ביותר שלי מזה עשרים שנה. מאז, בעצם, שעברתי מניו יורק לברצלונה. הגעתי חולה ועייפה, היה לי חורף קשה במהלכו הקהילה הקטנטנה של דירת השותפות בה התגוררתי, עם שתי חברות טובות, הפכה למקום מסוייט בו התמודדתי עם שתי אוייבות. ניסיתי להיות חזקה ועד שהחלטתי לותר על הנסיון ולברוח כשזנבי בין רגלי כבר הייתי ממוטטת נפשית ופיזית. חוויה לא נעימה. עכשיו אני שוב בטוב, תודה. לא על הז רציתי לספר.

לפני בואי ניסיתי לארגן סדנה לשיפור הראיה, שבסופו של דבר הפכה לכמה תלמידי שיעורים פרטיים. אחד מהם נכנס ואמר, סוף סוף אני פוגש אותך, מילי דיוויס.

האמת היא שידעתי מאיזה הקשר הוא, ויכולתי לצפות, זו גם לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. אבל לא ציפיתי. גם לא רציתי להעביר את השיעור בדיבורים עליה (עלי?) ומהר מאוד עברנו לשיפור ראיה. אחרי השיעור היו לו כמה דקות ובדיוק כשהתחלנו לדבר צלצל פעמון הדלת והתלמיד הבא שלי הקדים בחמש עשרה דקות כך שלא הספקנו.

אבל סקרנותי כבר התעוררה. מי זאת בכלל המילי דיוויס הזאת, ומה קרה לה? האם התפכחה מאשליותיה בקשר לאפשרות לעולם אחר? לקהילה בת קיימא? האם הפכה לגורו ניו אייג׳ אגוצנטרית? האם התעוררה קצת מאוחר מדי וגילתה שאין לה כלום? האם עכשיו, בשארית כוחותיה, היא תנסה לתפוס את הרכבת האחרונה לבורגנות, קצת מבוגרת מכדי להצליח? ומה קרה עם השאר, החבר׳ה של הבתים הפלושים? איך הם מגיעים לסוף החודש?

אין לי בעצם תשובות לשאלות האלו. או כל כך הרבה תשובות שונות, תלוי ביום ובמצב הרוח. בעצם מעולם לא התכוונתי להיות אטקיביסטית או פולשת. הייתי ממדוכאי הקפיטליזם. שנאתי אותו אך לא חשבתי שיש מה לעשות. בברצלונה התגלגלתי במקרה לעולם הזה, דרך אנשים שהכרתי. האנרגיה שלהן סחפה אותי. פתאום הכל נראה אפשרי. הם נשמעו כל כך משוכנעים. עדין התנדנדתי זמן מסויים. הצטרפתי לקבוצה שעשתה לוחמת גרילה תקשורתית ולא היה לי אף רעיון וגם קשה היה לי לדעת מה אני חושבת על הרעיונות שלהם. ממש במקרה פלשתי. ושם גיליתי שאני מאושרת. שאני אוהבת את החיים בקהילה. עדין הייתי שותקת באספות. או ממציאה משהו לומר כדי לא להיראות מיותרת. התחלתי לכתוב את הבלוג כי רציתי לכתוב על מה שקורה בבית בלי שאף אחד יוכל לקרוא (עברית השפה הסודית שלי).

כשפינו את הבית והקבוצה הראשונה התפרקה ידעתי שאני רוצה להמשיך לחיות בקהילה, אבל לא היה עם מי. יחד עם שארית קטנה מקבוצת הבית התעקשנו למצוא מקום אחר ופלשנו ופונינו כמה פעמים (יכול להיות שאני השיאנית בפלישה חוזרת לאותו המקום, פוניתי ופלשתי חזרה לשלושה מקומות שונים) וגרנו במקומות ממש משונים עד שהבנתי שהקבוצה פשוט לא מתפקדת. בלילה גשום במיוחד נכנסתי לֿ׳אורגת׳ ונתתי להם להזמין אותי להישאר לישון. אחרי כשבוע שאלו אותי ׳את מתכננת להישאר לגור כאן׳, ונשארתי.

גם הקהילה של האורגת התפזרה, אנשים התחלפו, כשהיחסים בבית התקלקלו הסתלקתי. החברים הקרובים שלי כבר עזבו, או היו שקועים בעולמם. במשך שנתיים הסתובבתי בין מקומות ובתים פלושים ושכורים ופנויים-לרגע וגרתי והתארחתי קצת פה וקצת שם. הסוף היה מתיש והיו הרבה ימים בהם הגיע סוף היום ועדין לא ידעתי איפה אני ישנה. פעם הלכתי לאיזו מסיבה והיו שם פולשים צעירים, פתאום הסתבר לי שאני איזו פולשת מיתולוגית. כשאמרתי שאני עכשיו מחפשת מקום בשכירות, שברתי את ליבם. בסופו של דבר התחלתי לחפש דירה עם שתי החברות איתן גרתי במשך שלוש וחצי שנים. דווקא נדמה היה לי שפתרנו את הבעיות שלנו ושהיינו ברגע ממש טוב, כשהתפך עלי הכל.

עכשיו בא לי לגור לבד. הלוואי והייתי יכולה להרשות לעצמי. אולי זה מה שאני מתכננת לעשות. לנסות להרוויח כסף ולהקדיש אותו למגורים. למרבה מזלי אני אוהבת את העבודה שלי. מורה לשיפור ראיה. למרות שאני יותר אוהבת להסתובב ולעבוד מעט. בינואר יצא לי ספר מאוייר שמלמד שיפור ראיה ואני רוצה לקדם אותו ושהוא יקדם אותי. לאן, בעצם, אפשר להתקדם?

אז מה בעצם קרה למילי דיוויס? מי היא הייתה? אולי אפילו אפנה את השאלה אליכם, אם עקבתן אחרי הבלוג בזמנו – מי היא הייתה בשבילכן? האם היו לה אידאלים שרצתה להגשים ותקוות, או שהייתה פשוט עדה לתנועה חיונית שסחפה אותה? האם אפשר לומר שהנסיון הצליח או נכשל? התיש? אולי אפילו אפנה את השאלה אליכם, אם מישהו עוד קוראת את הבלוג הזה. מה קורה איתכן? איך השתניתם? חושבים משהו מעניין על מה שעשיתם ולאן שזה הוביל?

האשליה המערבית באשר לטבע האנושות

אבא שלי, שלמרבה המזל לא קורא את הבלוג, חושב שטבע האדם המהותי ובלתי ניתן לשינוי הוא תחרותי ואינדיווידואליסטי. כל אחד דואג לעצמו.
אני מקווה שלא.
אין ספק, לכל הפחות, שזה ממש נראה כך.
הראיות נגד העיקריות שלי באות מספרי מדע בדיוני. אולי זה לא ממש משכנע.
המציאות, כפי שאמר מישהו פעם, היא לא ממש מקום נחמד, אבל היא המקום היחיד שפתוח בשעה הזאת.
אבל הספר עליו רציתי לספר לך הוא ספר של האתנרופולוג (וחכמולוג) מרשל סלינס

 The Western illusion of human nature/ Marshall Sahlins

הספר מדבר על הרעיון המערבי שהאדם הוא אגואיסט וחמדן מטבעו, ושאם לא יהיה שלטון חוק וסדר, תהיה אנרכיה, שזה עוד יותר גרוע כי אנשים יתפרעו לגמרי, ירצחו, ישדדו ויבזזו.
שני אידאלים מתחרים על השלטון – מנהיג חזק שיגן על האינטרסים שלנו, ומערכת שיוויונית שתיצג את כולם. לכאוריה, הרעיונות האלה הפוכים: היררכיה ושוויון. סלינס מצביע על כך שגם המערכת ההיררכית – מלך חזק שימשול בנתיניו, וגם המערכת השיוויונית – זכויות וחובות שווים לכל שמתאזנים לאינטרס הציבורי – באים לרסן את טבע האדם, ובגלל התפיסה שכזה הוא טבע האדם ואין דרך לשנותו, אנחנו מעדיפים שלטון מושחת ובעייתי על כל אפשרות אחרת. אדם לאדם, זאב. הטבע הוא פרוע ובני אדם הם לא חיות. אבל כדי שיהיו לא-חיות, צריך לתרבת אותם. תינוקות נולדים אגואיסטים וצריך לעשות מהם בני אדם.

סלינס טוען שהחלוקה לטבע ותרבות היא מערבית, ושתרבויות אחרות לא חושבות שיש טבע שמצריך תירבות. בתרבויות אחרות האדם אינו פרט שמנסה למקסם את רווחיו, אלא חלק מרשת של שיכות ויחסות עם אחרים ואחרות.

מאוד ממליצה על הספר. הנה הוא כאן בפי.די.אף תקראו ותגידו לי מה חשבתם. (ספר קצר, קצת דחוס)