הי, חזרתי?

הי, זאת מילי, מה העניינים?
הרבה זמן לא כתבתי (כאן), מכל מני סיבות. אני כבר לא גרה בבית פלוש, ולא ממש חלק מקהילה אלא אם סופרים את השותפות שלי לדירה. אני עדין בברצלונה, שעכשיו קצת משתנה, או משתגעת, אני לא בטוחה. ואולי שווה לספר על זה יותר. (בפוסט הבא אם יהיה)
עשר שנים עברו מאז פלשנו ל׳אורגת׳, וכמה וכמה שנים מאז פרשתי מהאקטיביזם ועברתי לטיפול, בהתחלה להילינג ואוסטאופטיה, ואחר כך המשכתי לטיפול בבעיות הראיה בשיטת בייטס.
אחת הסיבות שפרשתי מאקטיביזם היא שבכל דיון אידאולוגי, אסטרטגי, או קיבוצי, כל פעם בלטה יותר ויותר לעיני השיחה שמתחת לפני השטח. בעוד שלמראית עין חברי האורגת, או כל קולקטיב אחר שנפגש, דיברו על נושא השיחה המוצהר, מתחת פני השטח התנהלה שיחה רגשית אשר למעשה קבעה את התנהלות השיחה העילית. מי מרגישה חסרת ביטחון? ומי רוצה שיקבלו אותה? מי צריך להיות תמיד במרכז? או רוצה להוכיח שהוא אדם רגיש? מי כופה את דעתו על ידי חזרה מתישה. מי חושב שיש לו משהו ממש דחוף לומר כל הזמן. השיחה הרגשית הזאת הלכה והתחזקה באוזני עד כדי כך שלפעמים פשוט התחשק לי להפסיק ישיבות ולהגיד ש… מה?
אבא שלי אומר שהאדם הוא חיה היררכית, ושכל אחד ואחת רוצה להיות חשוב, זה שמוביל, זו שמקשיבים לה. הוא מספר איך הלך במוזיאון עם אחייני, והם רבו כל הדרך על מי ינווט. בכלל לא היה איכפת להם מה יראו, כל אחד רק רצה להיות מי שמחליט.
זהו טבע האדם, הוא אומר. אבל אני לא בטוחה. ומה אם זה לא טבע האדם אלא רק טבע החברה שלנו? ואם כן, מה חסר לנו שאנו מנסים תמיד למלא (בחשיבות עצמית)?

חיפוש התשובה (וכל מני צרופי מקרים ונסיבות) הביאו אותי לעולם הטיפול. חשבתי לעצמי שאם ברצוננו לבנות חברה אחרת, עלינו לסכל את התיכנות שלנו שכן הערכים של החברה התחרותיות, ההיררכיות, שימת העצמי במרכז, עוברים בתוכינו. שכל נסיון לשינוי שלא מטפל ברמה הבסיסית הזו פשוט מתגלגל לאותו המקום. חשבתי שאנסה קודם על עצמי. למדתי וחוויתי את הקשר בין בעיות גופניות (למשל, בעיות ראייה) ורגשות כמו פחד, צורך בשליטה, תובענות וביקורת. הלכתי בכל מני דרכים ופתחתי עוד ועוד שאלות אבל לא הגעתי לשום מסקנה מובהקת.
בנתיים אחת מחברות הקולקטיב הראשון שלי הפכה לראש העיר של ברצלונה, ירבים נכנסו לפוליטיקה בפ׳ רישית. באוגוסט היה לנו כאן פיגוע דריסה בברצלונה ברמבל׳ס, ועכשיו כולם עסוקים בנושא הלאומי.

עזבתי את הסקווט ובמשך כשנתיים חייתי בברצלונה בלי בית קבוע, ולפני שנתיים נכנסתי לגור עם שתי חברות בדירה משותפת. אני שרה במקהלת גוספל ומציירת. כותבת בספרדית.

בזמן האחרון עלו בי מחשבות לחזור לכאן ולכתוב.

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “הי, חזרתי?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s