מד״ב פמיניסטי ועתיד האנושות ב׳

טוב, אף אחת לא אמרה כלום אז אני מניחה שקראתן את הסיפור ואתן בשוק. האמת, אני מבינה אתכן. סיפור די מדהים. ועכשיו, לספויילר (אם לא קראת עכשיו הרגע לנטוש את הפוסט הזה ולחזור לקודם, שם מופיע הסיפור).

הסיפור של טיפטרי בנוי כמו herland, של Charlotte Perkins Gilman. רומן פמיניסטי אוטופי מתחילת המאה ה20, בו שלושה גברים מגיעים לארץ נידחת ומוצאים שם חברה שנותקה משאר האנושות ובה נשים בלבד. הנשים, כמובן, בנו חברה מדהימה: שוויונית, לא אלימה, ספורטיבית, מדעית, נקיה ומסודרת. הגברים בherland הם שלושה: הגיבור, שהוא סוציולוג ואדם נאור שרואה את חברת הנשים ומתבייש בשם העולם שלנו, גבר-גבר, שמודד נשים על פי ׳שווה׳ או ׳לא שווה׳ וממש לא מסתדר בארץ הנשים, וסוג אחר של שוביניסט, שהוא מעריץ הנשים, שגם בסופו של דבר לא ממש מסתדר שם. (קראתי לפני הרבה זמן אז יכול להיות שאני קצת מסלפת). הספר הוא בעיקר נאיבי ולא ממש מעניין, רגע השיא שלו מבחינתי היה כשהגיבור מנסה להסביר לבחורה על הדת הנוצרית וזה הכל נשמע לה ממש קשקושים חסרי שחר, חוץ מלידת הבתולין של ישו שנשמעת לה מאה אחוז הגיונית, שכן הדרך בה מתרבות הנשים בארץ הנשים היא בלידת בתולין. מכל מקום, herland לא ממש שווה קריאה אלא מסיבות היסטוריות, ולזכותה של Charlotte Perkins Gilman ככותבת כדאי יותר לקרוא את Yellow Wall Paper, סיפור חזק מאוד על דיכאון או שיגעון שאחרי לידה.

אבל בחזרה לטיפטרי – בסיפור houston houston, do you read? שלושה אסטרונאוטים שיוצאים למשימה אובדים בחלל ומצילה אותם חללית שבה נשים בלבד. הספינה איטית, אקולוגית, וקלה לתפעול. הגברים, בדומה לספרה של Charlotte Perkins Gilman, הם שלושה. לורימר, המספר, מדען חנון שמרגיש שכל חייו דוכא על ידי גברי אלפא, ושני אלפא. במהלך הסיפור מסתבר שכל הגברים נעלמו במגפה, ושהעולם כיום מורכב רק מנשים שהן שיכפול גנטי של 11000 הנשים ששרדו. המספר מבין שהנשים סיממו אותם כדי לתהות על טיבם, כדי להחליט מה לעשות איתם. גבר אלפא אחד חושב שהוא יהיה המלך, וכל הנשים יבואו מכל מקום כדי ללקק לו את הזין. ומצד שני מבין פתאום שאפילו אם הוא יהיה המלך, אין לזה משמעות מבחינתו אם אין ׳חברה׳ להשוויץ בפניהם. הוא מנסה לאנוס את אחת הנשים, למרות שהיא מכוערת בעיניו, כי הוא לא יכול להעלות בדעתו שהיא לא מתה לזיון מגבר. הגבר השני חושב שנשים ללא גברים הן כבשים אובדות, ושהוא יראה להן את הדרך, ישליט סדר, שזו המשימה שלו מאלוהים. הנשים משתלטות על שניהם, ומרדימות אותם. הגבר השלישי מבין שהן הולכות להרוג את שלושתם, כי החברה שלהן פשוט לא בנויה להתמודד איתם.

יש המון דברים מעניינים בסיפור הזה, אבל הייתי רוצה לעמוד על שניים.

אף אחד לא חושב כך
כשהגיבור החנון מבין מה קורה (שסיממו אותם כדי לתהות על טיבם, והסם שחרר את העכבות שלהם) הוא מרגיש מרומה ואומר, הם בסך הכל אנשים טובים, האלימות שהם הפגינו היא אשמת הסם, לכולם יש פנטזיות אלימות, אבל אף אחד לא פועל על פיהן.

They were good men, he says bitterly. They aren't bad men. You don't know what bad means. You did it to them, you broke them down. You made them do crazy things. Was it interesting? Did you learn enough? His voice is trying to shake. Everybody has aggressive fantasies. They didn't act on them. Never. Until you poisoned them.

They gaze at him in silence.
But nobody does, Connie says finally. I mean, the fantasies.

לאף אחד, בעולם של הנשים, אין פנטזיות אלימות. אין לנשים כלים להתמודד עם אנשים עם פנטזיות כאלה, אפילו אם הם מדחיקים אותן ולא פועלים על פיהן. באנשות החדשה שבסיפור, זה פשוט לא נורמלי לחשוב דברים כאלה.

הרגע הזה חזק בעיני כי הוא מציג אפשרות אחרת, מנטאליות אחרת, מדמיין אפשרות של אנושות לא נוירוטית, שבה לאדם הבריא, או הנורמלי, אין פנטזיות אלימות מודחקות. ובכוונה אני אומרת אנשות ואדם ולא מייחסת את הבריאות הזאת לעובדה שאין גברים. בקריאה שלי הנקודה המרכזית אינה העלמותם של הגברים, אלא שינוי שמתרחש באנשות.

11 אלף מגדרים
בעולם העתידי המתואר, הרביה מתרחשת דרך שיכפול גנטי של 11000 הנשים ששרדו. כשהצגתי את הסיפור בסדנה, אחת המשתתפות העירה שכשאנחנו חושבות על אובדן המין הגברי, נראה שהעולם פתאום ׳עני׳ יותר, שיש מגוון מוגבל יותר של אנשים. בעיני, אמרה, במקום שני סוגי אנשים, יש 11000 סוגי אנשים, כך שהמגוון עשיר יותר. לכל מודל לשיכפול גנטי יש תכונות שעוברות בכל שיכפול, למשל, ידוע שג׳ודי הן פטפטניות. אבל כל אחת חיה את חיה, מקבלת החלטות, מודעת לקיומה כפרט יחודי, דומה אבל גם שונה מכל ׳אחיותיה׳. ההסתכלות על כל מודל לשיכפול גנטי כמגדר נראתה לי מעוררת מחשבה. היא מאירה את העובדה שבראיה מגדרית צרה אפשר לומר שיש רק שני סוגי אנשים בעולם: נשים, וגברים.

אנושות
אז איך אתן קוראות לעצמכן, שואל לורימר לפני שהוא שותה את הרעל שיהרוג אותו, עולם הנשים? אמזוניה? עולם החופש?
והן עונות בפשטות, אנחנו קוראות לעצמנו המין האנושי, האנשות, בני אדם.

לאנשות החדשה לא חסרים גברים, כפי שבאנושות שלנו לא מורגש העדרו של האדם הנאנדרטלי.

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “מד״ב פמיניסטי ועתיד האנושות ב׳

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s