זהות מעורבת

לפני כמה שבועות פנתה אלי חברה צלמת, וביקשה לצלם ולראיין אותי בשביל פרוייקט של ״זהויות מעורבות״.
– זהות מעורבת? שאלתי, בניגוד לזהות טהורה?
נו, (אל תהיי כזאת), זה פרוייקט מוזמן, לתערוכה על מהגרים שהזהות שלהם מעורבת, שהם מאיפהשהו אבל גם קצת מפה…

זהות. זהו. זהה. זהההההההה. זה.
עם מי את מזדהה, למי את מרגישה זהה?

עניין הזהות עלה כאן בזמן האחרון מתוך ליבותיהם של חברים וקרובים. הותיר אותי מופתעת. מסתבר שיש שם איזה כפתור, וכלוחצים עליו, מקבלים תגובה.
באופן יחסית גורף, מי שנולד בקטלוניה הופעל רגשית מהמהלך הלאומני. אנשים שלא מסכימים על שום דבר אחר יצאו יחד לרחובות. משתמעת מכך האמונה שיהא אשר יהא, אם זה יעשה על ידי קטלאנים, זה יהיה לטובה, למרות ניגודי אינטרסים אחרים. (חשוב לציין שאנשים רבים גם לא יצאו לרחובות, ולא הזדהו עם המהלך הלאומני, בערך מחצית האוכלוסיה).

מה זאת אומרת זהות מעורבת? אני מתעקשת. כל זהות היא מעורבת, והיא מורכבת מסיפור החיים שלנו, כל אלמנט בו יכול להוות זהות. אני יכולה להזדהות עם כל מני קטגוריות שלתוכן אני נופלת. אני משתדלת לעשות זאת כמה שפחות. כשאני מרגישה זהות, אני נושמת עמוק ומחכה שזה יעבור. כמו כשאני מרגישה קינאה, התנשאות או רחמים עצמיים. תחושת הזהות קרובה בעיני לרגשות האלה.

זהות היא קו מפריד, המגדיר אנחנו ואתם, גבול הזהות הוא גבול האחווה, הסולידריות.
אם נניח שתמיד ובהכרח מישהו מנצח ומישהו מפסיד, יש לי יותר סיכוי אם הקטגוריה שלי היא המנצחת. מאפייני הקטגוריה שלי יוערכו יותר, יחשבו יותר. אם בהכרח קבוצות שונות נאבקות בינהן על הכח, אם אני נכללת בקבוצה הזוכה יש לי יותר סיכויים לכח.

אבל האם קיימת באמת מהות מפרידה, שמצריכה יחס שונה לפי לאומיות? מגדר? העדפות מיניות? גיל? צבע עור? האם יש מאפיין שהוא חשוב כל כך שהוא מצדיק יחס שונה מלכתחילה? או שכל זהות וכל הזדהות היא דפוס רגשי דומה?

אני מעדיפה להתייחס לתחושת הזהות כאל מנגנון פסיכולוגי שיצא מכיול, וגורם יותר נזק מתועלת. למה שארגיש משהו שונה כשזוכה ספורטאית ישראלית? באיזה אופן היא מייצגת אותי? האם הייתי יכולה להחליף אותה ביום שהיא מבואסת ואין לה כח?

תגידי את זה לשונאי ישראל, תגידו. לשונאי קטלוניה. אנחנו רק מתגוננים.
ההתגננות יוצרת ומקיימת את המערכת. הגדרת הזהות היא שמאפשרת לדעת על מי להגן, ועל מי לא. היא מאפשרת שינאת אחר, שינאת חינם, בלי הכרות ובלי סיבה. המילה ׳אנחנו׳ מול איזה ׳הם׳. מבנה בו קבוצות נלחמות זו בזו, במקום שבני ובנות אדם ישתפו פעולה (וגם, למה לא, עם שאר שוכני כדור הארץ).

מודעות פרסומת

הי, חזרתי?

הי, זאת מילי, מה העניינים?
הרבה זמן לא כתבתי (כאן), מכל מני סיבות. אני כבר לא גרה בבית פלוש, ולא ממש חלק מקהילה אלא אם סופרים את השותפות שלי לדירה. אני עדין בברצלונה, שעכשיו קצת משתנה, או משתגעת, אני לא בטוחה. ואולי שווה לספר על זה יותר. (בפוסט הבא אם יהיה)
עשר שנים עברו מאז פלשנו ל׳אורגת׳, וכמה וכמה שנים מאז פרשתי מהאקטיביזם ועברתי לטיפול, בהתחלה להילינג ואוסטאופטיה, ואחר כך המשכתי לטיפול בבעיות הראיה בשיטת בייטס.
אחת הסיבות שפרשתי מאקטיביזם היא שבכל דיון אידאולוגי, אסטרטגי, או קיבוצי, כל פעם בלטה יותר ויותר לעיני השיחה שמתחת לפני השטח. בעוד שלמראית עין חברי האורגת, או כל קולקטיב אחר שנפגש, דיברו על נושא השיחה המוצהר, מתחת פני השטח התנהלה שיחה רגשית אשר למעשה קבעה את התנהלות השיחה העילית. מי מרגישה חסרת ביטחון? ומי רוצה שיקבלו אותה? מי צריך להיות תמיד במרכז? או רוצה להוכיח שהוא אדם רגיש? מי כופה את דעתו על ידי חזרה מתישה. מי חושב שיש לו משהו ממש דחוף לומר כל הזמן. השיחה הרגשית הזאת הלכה והתחזקה באוזני עד כדי כך שלפעמים פשוט התחשק לי להפסיק ישיבות ולהגיד ש… מה?
אבא שלי אומר שהאדם הוא חיה היררכית, ושכל אחד ואחת רוצה להיות חשוב, זה שמוביל, זו שמקשיבים לה. הוא מספר איך הלך במוזיאון עם אחייני, והם רבו כל הדרך על מי ינווט. בכלל לא היה איכפת להם מה יראו, כל אחד רק רצה להיות מי שמחליט.
זהו טבע האדם, הוא אומר. אבל אני לא בטוחה. ומה אם זה לא טבע האדם אלא רק טבע החברה שלנו? ואם כן, מה חסר לנו שאנו מנסים תמיד למלא (בחשיבות עצמית)?

חיפוש התשובה (וכל מני צרופי מקרים ונסיבות) הביאו אותי לעולם הטיפול. חשבתי לעצמי שאם ברצוננו לבנות חברה אחרת, עלינו לסכל את התיכנות שלנו שכן הערכים של החברה התחרותיות, ההיררכיות, שימת העצמי במרכז, עוברים בתוכינו. שכל נסיון לשינוי שלא מטפל ברמה הבסיסית הזו פשוט מתגלגל לאותו המקום. חשבתי שאנסה קודם על עצמי. למדתי וחוויתי את הקשר בין בעיות גופניות (למשל, בעיות ראייה) ורגשות כמו פחד, צורך בשליטה, תובענות וביקורת. הלכתי בכל מני דרכים ופתחתי עוד ועוד שאלות אבל לא הגעתי לשום מסקנה מובהקת.
בנתיים אחת מחברות הקולקטיב הראשון שלי הפכה לראש העיר של ברצלונה, ירבים נכנסו לפוליטיקה בפ׳ רישית. באוגוסט היה לנו כאן פיגוע דריסה בברצלונה ברמבל׳ס, ועכשיו כולם עסוקים בנושא הלאומי.

עזבתי את הסקווט ובמשך כשנתיים חייתי בברצלונה בלי בית קבוע, ולפני שנתיים נכנסתי לגור עם שתי חברות בדירה משותפת. אני שרה במקהלת גוספל ומציירת. כותבת בספרדית.

בזמן האחרון עלו בי מחשבות לחזור לכאן ולכתוב.

 

משקפיים באינטרנט בזול

חתולמשקף

הרבה פעמים שואלים אותי למה שיטת בייטס לשיפור הראיה לא מוכרת אם היא פועלת כל כך טוב. יש לכך כמה סיבות לדעתי, אבל אחת מהן ללא ספק היא … שמישהו מרוויח המון כסף על המשקפים שלכן.

שיפור הראיה הוא תהליך, לא קסם אינסטנט,  וכדי להמשיך בפעילותנו הרגילה אני ממליצה לעשות משקפיים בחוזק של 80% מכח הראיה (במקום לראות 100%, תראי 80%. אין הכוונה לחישוב של 80% מהדיאופטריות, אלא למדידה מול לוח אותיות). משקפיים כאלה מאפשרים לראות כל מה שצריך, אבל נותנים לעיניים מרחב שיפור. כשהראייה משתפרת, המשקפיים שהיו 80% הופכים ל-100% וצריך להחליף שוב את העדשות. מה לעשות כדי שההוצאה לא תהיה כל כך גדולה?

קודם כל, ברגע שהמשקפים עולים על האף רק כשבאמת צריך לראות משהו, פחות חשוב שהם יהיו הכי יפים בעולם, וכם העדשה לא צריכה להיות הכי דקה, עם ציפויים וכו'. המשקפיים המופחתים הראשונים שלי היו הזולים ביותר שמצאתי, והיו תלויים על חוט על צווארי רוב הזמן.

אחרי שני זוגות מופחתים, הרגשתי מספיק בנח כדי להנות מהמחיר האולטימטיבי, אותו ניתן למצוא באינטרנט, באתרים כדוגמת

http://www.zennioptical.com/u6.95-glasses/

http://www.selectspecs.com/

שם את בוחרת את המשקפיים, כותבת מה החוזק הדרוש, ומשלמת… מעט.

סדנה לשיפור הראיה בחיפה, 12 ו 13 באוגוסט

סדנה לשיפור הראייה בכיף וללא מאמץ בשיטת בייטס
יום שישי ה 12 לאוגוסט ויום שבת ה13 לאוגוסט מ-9 עד 13.
הרשמה מוקדמת (עד ה5 לאוגוסט) 320 ש"ח
מחיר מלא 380 ש"ח
מקומות מוגבלים

השיטה מומלצת לטיפול בקוצר ראייה, רוחק ראייה, אסטיגמציה, עייפות עיניים, עין עצלה ופזילה.

רוצה לשפר את הראיה בלי משקפיים ובלי ניתוחים?
בעיות הראייה אינן נובעות מצורת עין נתונה, אלא מהרגלים של נוקשות ומתח גופני ונפשי בעת השימוש בעיניים.

אם נחליף הרגלים אלו בהרגלי ראיה טובים, יחזרו החדות, הצבע, התנועה ועומק הראיה. בנוסף, נרוויח הקלה ממתחים כרוניים בצוואר ובכתפיים, כאבי ראש והרפייה כללית בגוף ובנפש.

הסדנה מעשית וכיפית, עולה פחות מזוג משקפיים ונותנת את הכלים להמשיך בתהליך שיפור הראייה לבד, בלא מאמץ.

במהלך הסדנה מתרחשים לעיתים קרובות רגעים של חדות ראייה (בלי משקפיים) המצביעים על כך שהבעייה אינה פיזיולוגית ומעודדים אותנו להמשיך ולשפר אהראייה.

לפרטים: orit.kruglanski () gmail.com

משקפי רשת
משקפי רשת

שיפור ראיה, ללא מאמץ

בביקורי הנוכחי בארץ אני מארגנת שתי סדנאות לשיפור הראיה, האחת, בשבת זו, ה 2 לינואר במצפה הילה, והשנייה בתל אביב ב-8 לינואר. (פרטים, orit.ojos () gmail.com)

שפרי ראייתך, אני כותבת בפירסום, בכיף וללא מאמץ. כשאני קוראת את המשפט הזה, הוא מזכיר לי סיפור.

איש אחד הלך לגורו שלו, ושאל "אני עושה מדיטציה ארבע שעות ביום. כמה זמן יקח לי להגיע להארה?"
"עשר שנים" עונה הגורו.
"ואם אעשה מדיטציה שמונה שעות ביום כמה יקח?"
והגורו עונה "עשרים שנה."

זה לא שאני ממליצה לתרגל מעט, אבל ההמלצה הכי חשובה שלי היא לעשות את התרגול בכיף וללא מאמץ. ככל שאנו נחושות יותר לשפר, כך אנו חושקות שיניים ומתרגלות בתובענות שפועלת בכיוון ההופכי להרפיה הנחוצה לשיפור הראייה. הנטיה שלנו לחשוב שדברים באים רק במאמץ, ושאם בכיף אפשר לשפר, בסבל על אחת כמה וכמה, פשוט לא נכונה (לפחות) לגבי שיפור הראיה.

מה שאנו באים בעצם ללמוד בסדנה, והוא ההבדל הגדול, מבחינתי, בין הסדנה לבין לימוד שיטת בייטס מספר, הוא איך לעשות את הדברים בכיף וללא מאמץ, וכך לאפשר הרפיה והחלמה בדרך המהירה ביותר.

סדנה לשיפור הראיה ב-8 לינואר בתל אביב

butterflyשלום, אני באה לביקור בארץ ומארגנת קורס לשיפור הראיה

סדנה לשיפור הראייה בכיף וללא מאמץ בשיטת בייטס
בית הספר למקצועות הספורט, רח' הארבעה 16
תל אביב
יום שישי, ה-8 לינואר, מ-9 ועד 15.30
הרשמה מוקדמת (עד ה25 בדצמבר) 320 ש"ח
מחיר מלא 380 ש"ח
מקומות מוגבלים

השיטה מומלצת לטיפול בקוצר ראייה, רוחק ראייה, אסטיגמציה, עייפות עיניים, עין עצלה ופזילה.

רוצה לשפר את הראיה בלי משקפיים ובלי ניתוחים?
בעיות הראייה אינן נובעות מצורת עין נתונה, אלא מהרגלים של נוקשות ומתח גופני ונפשי בעת השימוש בעיניים.

אם נחליף הרגלים אלו בהרגלי ראיה טובים, יחזרו החדות, הצבע, התנועה ועומק הראיה. בנוסף, נרוויח הקלה ממתחים כרוניים בצוואר ובכתפיים, כאבי ראש והרפייה כללית בגוף ובנפש.

הסדנה מעשית וכיפית, עולה פחות מזוג משקפיים ונותנת את הכלים להמשיך בתהליך שיפור הראייה לבד, בלא מאמץ.

במהלך הסדנה מתרחשים לעיתים קרובות רגעים של חדות ראייה (בלי משקפיים) המצביעים על כך שהבעייה אינה פיזיולוגית ומעודדים אותנו להמשיך ולשפר את הראייה.

לפרטים: orit.kruglanski () gmail.com

שברירות

kintsugi-creating-art-or-wabisabi-out-of-things-broken-theflyingtortoise-001

אני הולכת ברחוב, מודעת לעיניים ולנשימה. הראייה שלי מתרחבת ומתכווצת. ים הטשטוש גואה בגלים של חדות ראייה מפתיעה בעוצמתה, תחושת התעלות של כח (כח הראייה), ואז מתמוסס מחדש אל הטשטוש. אני ממשיכה ללכת.

כמעט בלי יוצא מין הכלל, חברי ומכירי נישאים עי ידי השפל, ומופעים לידי בחיוך.
לא ראית אותי!

לפעמים אני מסבירה שאני לא מרכיבה משקפים. שאני משפרת את הראיה. או מעמידה פנים שדעתי הייתה מוסחת. מחייכת.
בתחילת התהליך זו הייתה מכה קשה, כל פעם, לתרץ את שברירותי.
עצוב לחשוב שלפגוש חברים זה הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות לך כשאת הולכת בלי משקפיים.

* * *

שבריריים בלידה ובמוות, אנו חיים בתלות הדדית. אנו עוברים דרך מצבים יחסיים של חולשה וכח. מתנודדים. חולים ומחלימים. שמחים ומתעצבים. דבר זה משותף לכולנו.

אנחנו שונים ביכולות ובמעלות, בתנאי חיים, בסיפור, בגיל, במשקל, אנחנו בלתי ניתנים להשוואה. את זה אנו לומדים להסתיר. כל אחת מאיתנו לומדת את אמנות הסתרת השוני. מנסה בנואשות להסתוות בתוך נורמליות שלא באמת קיימת.

המערכת מנסה לעזור למי שלא מצליח להסתיר את השוני, כדי לשלב אותו בחברה. בתי ספר מיוחדים וכיתות מיוחדות בשביל ילדים עם בעיות בנורמליות, כדי לעזור להם להתקרב כמה שיותר לנורמה. במקום להעריך את הגיוון, אנו למדים לפחד להיות שונים. אנחנו לומדים שיש אנשים מיוחדים, שבריריים, שלא יכולים להסתוות. אנחנו עושים להם את המוות כי אנחנו פוחדים להיות במקומם.
אין אנשים חסרי יחוד.

* * *

אני נכנסת לבר חשוך, מסיבה. מצלמים כאן סרט על אנשים עם שוני תיפקודי. הרבה אנשים בכיסאות גלגלים. האווירה מגניבה, ידידותית, רגועה. אני לא רואה היטב בחושך. אני יודעת שנמצאים פה חברים שלי, אבל לא מזהה אותם. אני צמודה לקיר. אני חושבת על שוני תיפקודי ומרגישה כמו לקויית ראיה סודית, בעלת שברירות בלתי נראית.

* * *

אני עוברת ברחוב צר וחשוך בלילה. קרוב אלי עובר בחור ואומר שלום בידידות.
פתאום, בלי סיבה, אני מרגישה אבודה ומפוחדת, “אני לא יודעת מי אתה" אני מודה.

הוא אומר את שמי ברוך, הרי אני –. ידיד שלא ראיתי מזה זמן מה.
מייד אני מתעשתת ומסתירה, לא זיהיתי אותך עם המשקפיים האלה. על פי רוב הוא מרכיב עדשות.נדמה לי שהוא ראה.

* * *

ההחלטה שלא להשלים את הראיה באופן מלאכותי מאיימת על הסדר החברתי, היא מאתגרת את המחויבות שלנו לנורמליות למראית עין, את ההבטחה שלנו לעשות את כל מה שבאפשרותינו להסתיר כל סטיה ממנה. ֿ

איך אלמד לראות, אם אני לא מסוגלת להכיר בכך שאיני רואה?

איך נוכל לחקור ולפתח את הפוטנציאל שלנו, אם אנחנו מחוייבים לפתח קודם כל מערכת הגנה אנטימה יחשבו כולם? חיים שלמים המוקדשים לאיסוף הוכחות להצלחה שההצדקה היחידה שלה היא להגן עלינו מפני האחרים.

* * *

אנחנו נולדים שבריריים, תלויים, חיים בתלות הדדית. אנחנו מלמדים כל אדם להתחבא כמיטב יכולתה, במקום ללמוד, כחברה, אמפטיה. איש אינה חזקה או חלשה באופן מתמיד, על אף נסיבות חייה הקשות או הפריוולגיות. האפשרות להרגיש את התנודות הללו, אצלי ואצל אחרים, היא אמפטיה.

אחרת נמשיך לחיות בסביבה עויינת, ביקורתית, שמזדעזעת למראה חולשה וחושבת "מזל שזה לא אני", בלא יכולת לבקש תמיכה כשאנו זקוקים לה. מייחלים רק שלא להיזדקק.

* * *.

כדי לעוף, צריך להתגבר על פחד הנפילה.

* * *.

בתודה לענת גרינשטיין ובהשראת ספרה radical inclusive education

מוקדש לק' המתוק, שהפך לאחרונה לק' הדיסלקטי