כל אתמול הסתובבתי כשעל שפתי השיר הזה של רמי קליינשטיין עם ה"רדיורדיו" (זוכרות? את שרה ברדיו, כאן תחנת המשדר והרדיו רדיו מדברת אלי……מי יודע כמה אני חייבת עכשיו לאקו"ם בגין זימזום של יום שלם). רק רגע לפני שהלכתי לישון, הבנתי את הקשר הברור מאליו שלו להשתתפותי בתכנית "יורדים למחתרת" ברדיו ראסיה.
התכנית הייתה נחמדה, הייתי פחות רגועה ממה שחשבתי, ולקח לי זמן להתחיל לדבר ברהיטות ובבהירות. בזמן התכנית דיוויד פינק אותנו באוכל שסכו"מיו כנראה קישקשו בשידור. מספר המאזינים לא עלה על שבע מאות אך לא ירד משלוש, כשרק לאחת מהן קשר דם ישיר אלי (וגם שמתי לה במחשב את הרדיו לפני שיצאתי מהבית).
כשהתכנית נגמרה מייד חשבתי על הנקמה. "איכפת לכם אם אכתוב על הרדיו בבלוג שלי?" שאלתי. דיוויד הביט בי במבט של "טוב, אבל אל תספרי לאף אחד." ואני מבינה בדיוק על מה הוא מדבר. הוא רוצה לתת לרדיו זמן להתהוות, להתמצק, לעשות את צעדיו הראשונים בחיק המשפחה ורק אחר כך לצאת לעולם. אז בלי להבטיח את הירח, ובלי למכור לכם סוסים משומשים, כמה מילים על רדיו ראסיה.
רדיו ראסיה, כמו רעיונות טובים אחרים, נובע מהרבה מקומות שהתנקזו כולם לפרוייקט אחד.
מצד אחד הרעיון עלה במלחמה עם לבנון, בה הייתה תחושה שאין אפשרות לפעילים מהארץ לדבר עם פעילים לבנוניים או לשמוע מה קורה שם יד ראשונה. נוצרה תחושה שאין מקום בו נוכל להתבטא, שדרוש לנו כלי לתקשורת (כלי לתקשורת, כלי תקשורת, נקדיש רגע של מחשבה מתונה למשמעות צרוף המילים הזה).
מצד שני, הוא קשור לרצון ליצור מקום בו אפשר יהיה להעמיק ולהרחיב, לפתח נושא, לשוחח באריכות, במתינות, ללמוד, למחות בנחת. מקום בו אפשר יהיה לפתח שיח תאורטי. מקום בו אפשר יהיה לממש את תשוקתנו ללמד וללמוד, וללמד וללמוד על תשוקתנו. אחת ההשראות שלו היא הteaching company שהיא חברה המציעה הרצאות בנושאים שונים להורדה באינטרנט, אבל בתשלום. מהבחינה הזאת הפרוייקט חוזר לרעיון בסיסי לפיו ידע ומידע צריכים להיות חופשיים לכל.
הוא התגבש במשך זמן רב, בשיחות ובמחשבות, הוא מונע על ידי צורות מחשבה דומות לאלו שפתחו את האוניברסיטה הפיראטית. הוא חלק מהתחושה של "מה לא אני כבר יודעת, עכשיו אני רוצה מה כן."(מירה). יש לו צד פאנקיסטי וצד מאוד קהילתי. מהרגע שנולד, תרמו לו הפיות הטובים ציוד, עזרה, והתלהבות, מה שאומר שהוא ממלא חסר אמיתי.
התכניות ברדיו נעות בין השעה הפאנקיסטית לשיחות על ספרות וקולנוע,שיחות על נושאים הקשורים לשינוי חברתי, וזו רק ההתחלה. יש בו תקלות ותגליות, רגעים מרגשים ומתסכלים. בנתיים השידורים הם בשעות מסויימות אך בקרוב נקווה שאפשר יהיה לשמוע שידורים חוזרים מתי שבא לך. חשוב נורא שהרדיו יהיה בכיף, אומר דיוויד, שילך בקצב שלנו ולא יעמיס על האנשים. בהתחלה שידרנו כל היום, וזה היה יותר מדי. עכשיו אנחנו משדרים תכניות רק שלוש שעות כל ערב, משבע עד עשר, ובשאר הזמן משמיעים מוסיקה. אנחנו שואפים לשש שעות. בקרוב אנחנו מקווים שתהיה לנו תכנה שתדאג ללוח השידורים.
אני במקומכן הייתי נכנסת להקשיב לאיזו תכנית, ואם אתן לא נדלקים מייד על רדיו ראסיה, הייתי חוזרת בעוד כמה ימים לנסות תכנית אחרת, ואם לא, כעבור כמה חודשים לראות מה התחדש. אתן יודעות מה, אני אולי אזכיר לכן. אז בנתיים: רדיו ראסיה – בקרוב, האתר החדש והמחודש, עוד תכניות, פחות תקלות, האזנה לשידורים חוזרים, ואחר כך… העולם!
מילי דיוויס 