נשים בצד

קיץ עצל, בחום הכבד אני הולכת ונרדמת. העיר מתרחשת סביבי, אנשים ממהרים מזיעים בתחפושותיהם, תיירים בבגדי ים וכובעים מקסיקניים, עובדי העירייה במדיהם הפלורסנטיים, שוטרים ושוטרות על אופנועים רודפים אחרי מוכרים שחומי עור המציעים את מרכולתם על בדים לאורך הטיילת, פעילים פעילים מתאספים ומארגנים וכותבים ועושים במרץ. אני בעיקר נחה, חושבת, עושה דברים בבית. ובכל זאת,

הלכתי למפגש פמיניזמים ואקטיביזמים (הו, כמה זה נשמע נורא בשפת הקודש) ופגשתי אקטיביסיות מכל העולם. כראוי במפגשים מסוג זה, לא הצלחנו לדבר ממש על שום דבר מסויים, אבל נפגשנו, וזה כבר משהו. בסדנא בנושא רעיעות והגירה מישהי אמרה משהו שגרם לי לחשוב: היא אמרה שאת המשימות שפעם ביצעו הנשים ככלל, כיום מבצעות בתשלום נשים מהגרות או משכבות חלשות יותר. היא סיפרה על  ראיון שראתה בטלביזיה הגרמנית, בה ראיינו זוג צעיר ומתקדם. שאלו: ומה מצב שיוון המינים? ענו: מצויין,פעם היינו רבים על הנקיון, כי היא הייתה עושה הכל. עכשיו פתרנו את הבעיה, חואניטה מנקה. 

וזה הזכיר לי

I need the same thing my husband needs, I need a wife

המפגש נערך במרכז האשה על שם פרנסיקה בונמיסון, ובתרגום טוב-בית. אחד הפרוייקטים שליווה את המפגש היה פרוייקט רדיו פמיניסטי באינטרנט בשם רדיו פאקה, המשודר מהמרכז. יומיים לאחר סיום המפגש הרדיו סולק ברעש גדול מהמרכז, בגלל שהמרכז רצה לשלוט בתכנים המשודרים.

כמו כן ליוו את המפגש המנקות, במדיהן הכחולים, שלמרות מחאותינו, ולמרות שאמרנו שננקה אנחנו, לפחות במהלך המפגש, עברו אחרינו כמו נחיל ארבה חרישי, כשהן מחזירות את המרכז למצבו הרגיל, ללא רבב.